<h1>רבינו ירוחם מישרים נט"ו ח"ג</h1>
<h2>דף ג.</h2>
קנין דברים אינו קנין וצרי' שיתפוס על שום דבר בתרא. לשון רבינו אפרים בספר הקצר המקנה לחבירו שיתן לו מתנה או שהקנה שילך עמו לסחורה למקום פלו' או שיעשו שותפות או שיחלקו שותפות דבר ביניהם שאין בו כדי חלוקה וכל כיוצא בזה אמרינן בתרא קנין דברים בעלמא הוא. נתן לו ממטבע פלוני וקנו מידו אחריות מאחר שהקטן אינו מועיל דמטבע אינו נקנה בחליפין האחריות אינו שום דבר פי' ואם הקנה לו המתנה אגב קרק' יועיל המתנה והאחריו' כי מטבע נקנה באגב כמו שכתבתי במטלטלין. כתב ר"מ בתשובה מי שקנו מידו בפני עדים שיחזור לראובן כל זכיות שיש לו עליו גם שיעש' לו שטר מחילה הוא ואשתו מחזיק קנין דברים תשובה זו מחלוקת ישנה כי יש מן הגאונים שאמרו דכל לשון עתיד שאעש' כך או שאתן כך הוי קנין דברים כי ההיא דבתרא שכתבתי ויש מי שאומר דכל האומר אתן כך וכך לאו קנין דברים הוא אלא הרי הוא כאלו קנו מידו בחיוב אותו סך ואין קנין דברים אלא כתוב אחלוק כך עמך שאלו דברים בעלמא הוא וכן מעשים בכל יום דנדוניא בפסו[ק] ונדוניית בתו שאתן כך וכך וכן כתב בעל העטו' כי הוא מחלוקת ולפיכך מסתבר דכל שקנו מידו שיחזיר כל זכיו' שיש לו עליו לאו קנין דברים הוא אבל במה שקנו מידו שיעשה הוא ואשתו שטר מחילה נראה דלא עשה ולא כלום ואין צריך לומר באשתו שיעשה מחילה שכל אלו אינן אלא דברים בעלמא קנין דברים אינו קנין וצריך שיתפוס שום דבר.
<h2>דף מ.</h2>
קנין בפני שני[ם]. ובלא עדים יועיל אם הודה ואין צריך לומר כתובו כי סתם קנין לכתיבה עומד ואם מיחה לא תכתבו כתב ר"ת וכן כתב הרא"ש דאין כותבין אבל המחייב עצמו בקנין לחבירו כותבין וכן הסכימו רוב הפוסקים. והיכא דמודו בעלי דינין דקנו מהדדי לא מצי חד מינייהו למהדר ביה אף על גב דלא הוה מילתא גבי סהדי דלא אברו סהדי אלא לשקרי ור"ת כתב דאין חלוק בזה בין קנין סודר לשאר קנינים ואפילו לדברי ר"ת שכתב שיכול למחול הקנין במקומו עומד וגבי ממשעבדי אם מודה שלא פרעו או שאמר ליה לא תפרעני אלא בעדים ומכל מקום לפי דבריו נאמן לומר פרעתי בתרא סנהדרין. אויר אינו נתפס בקנין כגון אם אמר ליה אויר חצרי או אויר חורבתי אבל צריך שישתעבד החצר או החורבה לאויר וכן אם אמר ליה מוכר חוץ מאוירה קני בתרא [ס"ג ע"ב].
<h2>דף קיד.</h2>
קנין יכול לחזור בו כל זמן שעסוקים באותו ענין אבל אם סילקו מענין לענין אחר אינו יכול לחזור וכתבו התוספות וכן הפסקנים אבל בשאר קניינים כגון כסף שטר וחזקה או הגבהה או מסירה או משיכה אינו יכול לחזור אח' כדי דבור וכן כתב רבינו אפרים בקנין יכול לחזור כל זמן שעסוקים באותו ענין מה שאין כן בשאר דרכי הקנאה. יש מהגדולי' שכתבו אין הפרש בין קנין דמתנת שכיב מרע בין בבריא כי בכולן יכול לחזור כל זמן שעסוקים באותו ענין ויש מהפוסקים שכתבו כי בבריא אין יכול לחזור בו כלל וראשון עיקר ובדין מסירה ומשיכ' אינו יכול לחזור אחר כדי דיבור בתרא. כשנותנין לאדם קנין בסודר הנקרא חליפין אם ירצה לתפוס הבגד או הדבר שמקנין לו בו אינו תופסו כי קני ע"מ להקנו' הוא נדרים [מ"ח ע"ב].
<h2>דף קמד.</h2>
מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחר ואחר כך בא בנו מתנתו אינה מתנה שלעולם הולכין אחר אומד הדעת של נותן שאם היה יודע שבנו קיים לא היה נותן בתרא [קמ"ו ע"ב]. המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו ודוקא גדול בנים הזכרים ואפילו קדמוהו בנות ונשאת לבתולה ואשתו ראשונה וראשון לזכרים בית ועלייה בית קנה עלייה לא קנה בית ואכסדר' שני בתים זו לפני' מזו ספק ולא קנה מספקא אלא הבית שהשיאו בו בלב' ואם היה אוצרו של אביו מונ' שם ואפילו שום טלטל לא קנה ואפילו פך א' של שמן לא קנה כי הוא הלכתא בלא טעמא ואם ייחד לו בית וכלי בית ובבית היה שום דבר מאביו כמו שכתבתי בית לא קנה כלי בית קנה בתרא. אמר בקנין הלואתי לפלוני אינה כלום ובשכיב מרע קנה באמירה ובבריא במעמד שלשתן בתרא. שטרי בירורין שכל אחד בורר לו אחד יכול לחזור עד שיכתבוהו כך כתב רב אלפס בתשו' והרמב"ן כתב דקודם שלא כתבו יכולין להוסיף דיינין משכתבו אין יכולין להוסיף דיינין בתרא.
<h2>דף קנא.</h2>
תשובה לרב אלפס מה הפרש בין המברחת נכסיה מחמת שהיא רוצה לינשא ובין המבריח נכסיו כשהוא רוצה לישא אשה כדי שלא ישתעבדו נכסיו לאשתו תשובה לא מצינו הברחה באיש כלל לפיכך אם נתן כל נכסיו לאחר במתנה קיימ' ואין דנין בו דין מברחת ע"כ. דין שטר שמברחת אשה שרוצה לינשא וכתבה כל נכסיה לאחר ואפילו לבנה או לבתה אין צריך זה תנאי כי בודאי סגי בגלוי דעת כמו מוכר נכסיו לעלות לארץ ישראל והדברים מוכיחים כי לא עשתה כל זה כי אם להבריח מבעלה שלא יאכל פירות ושלא יירשנה ויהיו פירות למקבל מתנה ואם תמות בחיי בעלה ישארו למקבל מתנה ואם מת בעלה ומתה היא קודם שחזרה בה יחזרו הנכסים ליורשיה כי מיד שמת בעלה בטלה המתנ' וחזרו נכסים לרשותה כאלו תתאלמן או תתגרש יחזרו הנכסים לה וקרעי לשטר מתנה ואפילו שטר מתנה היא לבנה או לבתה ודוקא בכותבת כל נכסיה אז אינו צרי' לכתו' בשט' שום תנאי אבל כותבת מקצתן ושיירה צריך שיכתוב בשט' המתנה מהיום לכשארצה ואין הבעל אוכל פירות ואם לא כתב כך קנה מקבל והשיור הוא כמו בשכיב מרע שיש כמה מקומות בשיורי. הכותב כל נכסיו לאחר כדי להבריח מב"ח או מכתובת אשתו כת' הרא"ש כי השטר אינו כלום ולא יצאו הנכסי' מרשותו וגובה מהם וקנה המקבל מתנה ולא דמי לשטר מברחת ודינו כדין שטר מברחת כתובות בתרא. האומר לחבירו דין ודברים אי' לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקות הימנה לא אמר כלו' פרש"י אם קנו מידו נסתלק כבר מגוף השדה כיון שהיה לו חלק בה כיו' שהוא עורר עליה כי בכל ענין אינו מועיל אלא אם כן קנו מידו כתובות. כתב הרא"ש בתשובה על הסכמה שבין אדם לקהל והוא בלא קנין כל עסק ממון שבין אדם לחבירו בלא קנין ובלא דברים בעלמא הוא וישנו בחזרה חוץ ממוחל ממון לחבירו דלא בעי קנין. עוד כתב בתשובה אותן המתנות שרגילין בני אדם לעשות לקרוביהם כדי להפסיד ממון לחבריהם ראוי הוא שיהיו כחרש הנשבר אם לא יוציאו הכרזה של שלשי' יום עמה וכן עשה הוא תקנה בטליטלה. אין קונין בשבת זולתי בשכיב מרע ואם קנו אף על פי שעשו עבירה קנייתו קנין גטין בתרא ובמסכת ביצה. סתם קנין מן התלמוד רוצה לומ' חליפין קדושין.
